קיימות בארץ שתי צורות התיישבות עיקריות. מושב עובדים היא הנפוצה ביותר, ומושב שיתופי. ההבדל המהותי בין שתי צורות התיישבות אלו בא לידי ביטוי בכפיפות גורמי הייצור (אדמות, כלים חקלאיים) והתפוקות (תוצרת חקלאית) לאגודה.
במושב עובדים, חבר עובד במשק משלו וכיחידת רווח נפרדת והשותפות באגודה באה לידי ביטוי באיחוד עוסקים לצורך רישום ובערבות הדדית. להבדיל, המושב השיתופי, מייצג התיישבות בדרך ביניים שבין קיבוץ למושב עובדים ובו החברים במושב, מאוגדים באגודה ובדומה לקיבוץ, גורמי הייצור והתפוקות הינם רכוש האגודה.
בישראל ישנם 254 מושבים כאשר המטרות העקריות שלשמן הוקמו הישובים הן: שמירה על קרקע, קליטת עלייה, חגורת ביטחון וייצור מזון.
כיום, המושבים עוברים תהליכי שינוי מרחיקי לכת וחל שינוי ניכר בנוף המושב ובהרכב האוכלוסיה. במושבים רבים מספר החקלאים פוחת, השיתוף בין החברים נשחק, מגוון רחב יותר של פעילות עסקית מתקיימת, פרט לחקלאות. בנוסף, קיים התהליך של הרחבה קהילתית ובנים ממשיכים, בונים בתיהם במשקים ובהרחבות של המושב.
עלינו לשמור את החקלאות במושבים, לעודד את החקלאים לפיתוח ויעול של עסקיהם החקלאיים על ידי שמירה על רווחיות ראויה. פיתוח של התיירות הכפרית ע"י חברי מושב רבים, בהחלט תרמה רבות לרווחיות ולהפחתת הסיכון של החקלאי בעיסוק בענף אחד.
אנו מספקים בין היתר, ייעוץ עסקי מקצועי לועדי האגודה ולוועדות המשנה בנושאי: ניהול שוטף, כספים, יזמות עסקית ותיירותית, מימון, ליווי פיננסי להתקנת מערכת סולארית מבוססת טכנולוגיית P.V, השגת מימון ובניית תוכנית עסקית שתלווה את משך חיי הפרוייקט.